סֶקְוֶונְסְיָה

הקפוארה אינה משחק של תנועה אחת אלא של שילובי כמה תנועות, ממש כמו שלשוחח אי אפשר במילים בודדות אלא צריך להרכיב משפטים. הסקוונסיה היא כוריאוגרפיה ספונטנית בה שולט לא רק כוח הביטוי והאסתטיקה כמו בריקוד אלא גם התכנון האסטרטגי ותגובה למהלכי היריב. השחקן משתלב עם תנועתו של השני ותוך כדי כך מסווה את כוונותיו וכורה מלכודות.
היום תופסות הסקוונסות חלק חשוב בתהליך הלימוד של הקפוארה. מאז פתיחת ביה"ס הראשון התפתחה שיטת לימוד הכוללת תרגול של שילובי תנועות שונות. שלא כמו הקָטוֹת בקרבות המגע המזרחיים, בקפוארה מתרגלים בד"כ שילובים מגוונים ולא קבועים כשהמטרה כאמור לפתח את יכולת האלתור.
שמונה הסקוונסות של מסטרה בימבה היוו בסיס לאימון בבית הספר שלו והתבצעו בזוגות – בעיקר לחינוך התלמידים החדשים בעיקרון חילופי התקפה והגנה שנמצא בבסיס המשחק. אנו נביא כדוגמא את הסקוונסיה השנייה:
1. בחור ובחורה עוקבים אחד אחרי השני

ג'ינגה אחד מול השני

ג'ינגה אחד מול השני

2. בחורה יוצאת למַרְטֶלוֹ.

ginga2

3. בחורה חוזרת ומאיימת
אחרי הז’ינגה של השני.
בחור מבחין ומבצע
במרטלו לצד השני.
הסְטֶרָה כדי לחמוק מהבעיטה
בחור חוזר ומסמן ולאיים על הבחורה בהפלה. הסטרה.
ginga3

4. בחור חוזר לבסיס
ginga4
5. בחורה מגנה בקוֹקוֹרִינְיָה
ginga5

6. אחרי שהבעיטה חולפת
ומבצע אַרְמַדָה.
(סוג של הגנה בסגנון מתרוממת הבחורה
הרז’יונל). לבעוט בנסאו.
ginga6

7. בחור יורד לרצפה
ginga7
8. …ומאיים בהפלה עם
gings8
9. בחור מתרומם
כדי לחמוק מהבעיטה… נגצ'יבה ג’י אנגולה. ומסמן קבסדה.
בחורה חומקת באאו.
ginga9
הסקוונסיה השניה של בימבה.

בסקוונסיה זאת אנו מבחינים בהתקפה, הגנה, הכשלה, התחמקות, שילוב, טמינת מלכודת, משחק גבוה ומשחק נמוך. זוהי דוגמא לרב-גוניות שיש גם במשפט פשוט של שפת התנועה של הקפוארה.

לא כל הנוצץ זהב Nem tudo que reluz é ouro
לא כל המתנודד- נופל Nem tudo que balança cai
נופל נופל Cai cai cai cai cai
קפואריסט מתנודד Capoeira balança
אך אינו נופל. Mas não cai.
(עממי)
* * *
סיפר מסטרה בּוֹלָה סֶצִ'י:
יום אחד הגיע לבית הספר שלי תלמיד חדש, שלמרות גילו המתקדם – כבן שלושים, גילה התלהבות רבה, התאמן כל יום, והצטרף אלי לכל הביקורים בהודות של בתי הספר האחרים בעיר. תמיד היה
לבוש חליפה לבנה, כובע רחב שוליים ונעליים שחורות עם קצה דק, על שמן קיבל את כינויו – בִּיקוֹ פִינוֹ (מקור דק). בהתלהבותו ביקש כבר אחרי כחודש להיכנס ולשחק בהודה, דבר שכמובן לא הרשיתי לו בגלל חוסר הניסיון.
יום אחד הגעתי להודה בבית הספר הידוע של מסטרה ז’ואאו פיקנו שבמבצר סנטו אנטוניו. בשלב מסוים כרע ליד הבירימבאו קפואריסט ותיק שהיה ידוע בבעיטותיו המהירות והקטלניות וגם באהבתו לגרום לאחרים לחוש אותם. שוחחתי בצד עם חבר ותיק כשלפתע הבחנתי לתדהמתי שזה שמתיישב מולו הוא לא אחר מאשר תלמידי חסר הניסיון ביקו פינו. היה ברור שהוא עומד לחטוף מכה שאף עלולה לפצוע אותו אבל החלטתי לא להתערב כדי שילמד לקח.
עברו כמה שניות מהתחלת המשחק וכבר שלח אותו קפואריסט בעיטה מהירה לכיוון פניו של ביקו פינו. להפתעתי הגן זה על עצמו בצורה יפה ומיד הזמין את יריבו לרגלי הבירימבאו, שם פתאום שלח את אצבעותיו לעבר עיני הקפואריסט המנוסה והזהיר אותו:" שים לב על משחקך איתי, שלא תמצא את עצמך חוטף אותה".
זה היה השיא. גם ללמד לקח וגם לאיים על קפואריסט שהיה ידוע כאחד מהמסוכנים בהודות של באהיה. עכשיו כבר היה ברור שביקו פינו הולך לחטוף ואמנם אחרי שהתחדש המשחק ביצע המנוסה סדרה של הטעיות ובעיטות שהשאירו את תלמידי חסר אונים ואז נשלחה בעיטה מהירה ואלימה ביותר לכיוון צלעותיו. אבל שוב הפתיע חסר הניסיון וירד לנגצ'יבה שאיימה להפיל את יריבו, ומיד הוסיף בעיטת שַפָּה (הבעיטה היחידה אותה ידע לבצע בצורה פחות או יותר מושלמת…), שעלתה מהרצפה ו'גילחה' את לחיו של המנוסה.
story1

מכאן ואילך השתנתה כל תמונת המשחק והקפואריסט החל לשחק סגור תוך כדי זהירות ומתן כבוד, ולא העז יותר לבעוט לכיוונו של ביקו פינו. כנראה חשב שלפניו משחק מישהו מנוסה שעושה את עצמו למתחיל…
בסיום ההודה ניגש אלי ז’ואאו פיקנו ושאל אודות ביקו פינו מכיוון שראה אותו מגיע יחד איתי. סיפרתי לו שמדובר בתלמיד שלי שמתאמן בסה"כ ארבעה חודשים. ז’ואאו פיקנו סרב להאמין. "אכן כן ז’ואאו, אפילו אני מופתע. אבל האמת שזאת היא עוד הוכחה לכך שלשחק קפוארה זהו מצב מנטלי ושום טכניקה אינה חשובה יותר מהרגש…".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>