הקבסאדה

                                                                                                            חזרה לעמוד הבית

"להרים את מגדל המחשבה לתוך מכשיר העיכול של המשורר", תיאור פואטי לאחת המכות היותר אלימות – הקָבֶּסַדָה (נגיחה). נתאר לעצמנו שני אנשים מתווכחים ברחוב כאשר לפתע נוגח האחד בפניו של השני. אין ספק שבקרבות ועימותים ברחוב התקפה זו היא יעילה ביותר וכך גם בקפוארה, כאשר המשחק קרוב, הקבסדה מגיעה למטרה ביתר קלות ועוצמה מאשר בעיטות. שימוש נוסף הוא להפלה, למשל כאשר היריב נמצא על ידיו תכוון הנגיחה אל הבטן.

קבסדה - נוהגים לנגוח בעזרת החלק העליון-קדמי של הראש. אזור הפגיעה הוא הבטן או הפנים (כמו כן יש קבסדה צדית, אחורית וכו').

קבאסדה

קבאסדה

דווקא הידיים, שבקרבות רבים משמשות כאבר התקפה עיקרי, שימושן הוא מועט. יש המייחסים זאת לעובדה שידי העבדים  היו כבולות בעוד אחרים גורסים שזה קשור למסורת עתיקה שמקורה בקונגו, לפיה הידיים נחשבות כבעלות תפקיד יצירתי ובונה בעוד הרגליים עושות את העבודה ה'רעה' של הרס ועונש. אמנם קיימות כמה התקפות ידועות כמו למשל קוֹטוֹבֶלָדָה (מכה עם המרפק), או גַלוֹפַּנְצִ'י (מכה עם כף היד), אבל למכות אלה אין חלק במהלך המשחק הרגיל, וישתמשו בהן בד"כ רק אם הקרב הופך לאלים.

חלק מרכזי במשחק יש לידיים לצורך הטעייה ולפעמים גם ככלי ביטוי. בקפוארה המודרנית, בזמן הז’ינגה, הן מוחזקות לרוב גבוה כדי להגן על הפנים, בעוד האנגולרו, אצלו בולט השימוש בידיים ככלי ביטוי, ישאיר אותן משוחררות ופניו יהיו גלויים.

סיפר מסטרה בוֹלה סצ'י:

בימים אלה היה הבר-מסעדה "דוֹן פסוֹ", אשר ברחובה הראשי של שכונת קמפוֹדה פוֹלוֹברה, עדיין רק חדר קטן עם פתח אחד. יום אחד עברתי ברחוב והחלטתי להיכנס כדי לשתות בירה. בעודי שותה את הכוס הראשונה, פנה אלי בחור בשם הרלדוֹ, שישב שעון אל הקיר, ואמר שיאמין ביעילות הקפוארה כקרב רק אם אצליח להוציא סכין מידו. כשראה שאני לא מתייחס אליו, פנה לתוך החדר במטרה לחטוף מאחד השולחנות סכין משוננת, אבל המלצר שהבחין במתרחש נעמד מולו וחסם את דרכו. כשראה שלא יצליח חזר, שלח ידו אל מתחת לבר, שלף מפתח צינורות גדול וכיוון אותו לעברי: "עכשיו אני רוצה לראות אם הקפוארה היא קרב באמת".

אני המשכתי ללגום בניחותא מהכוס, אבל הוא החל לנופף במפתח בתנועות מאיימות והבנתי שאין לי ברירה אלא לתפוס יוזמה ולהערים עליו כדי לפרוק אותו מנשקו. שלחתי מבט החלטי לעברו וקראתי: "בשבילך אני לא צריך להשתמש בקפוארה. את הנשק שלך אחלץ בידיים בלבד", ובעודי מדבר התקרבתי לעברו כשידי מושטות כאילו במטרה לאחוז במותניו. הוא האמין להטעייתי ושלח מכה שכוונה בין ידי ישר לבטן. השתטחתי בנגצ’יבה ושלחתי מלמטה בעיטה מהירה שפגעה בידו ושלחה את מפתח הצינורות שפגש בתקרה בחבטה עזה. עוד בטרם הספיק להתאושש אני כבר הייתי למעלה כשאצבעותיי לופתות בגרונו אבל ברגע הזה, כמו שתמיד קורה, הגיעה 'מקהלת העזוב אותו' והפרידה בינינו…

חזרתי לשתות מכוסי בעוד הוא יושב בפינתו ונועץ בי עיניים. לאחר כמה רגעים התרומם מכיסאו, התקרב אלי ונעצר במרחק של כמה צעדים: "תגיד לי רק דבר אחד" שאל "זה היה באמת עם הידיים או שהרגליים הן שפגעו?".

כשסיימתי את הבירה ביקשתי את החשבון, אבל המוזג סירב לקחת ממני כסף. הודיתי לו ועזבתי את המקום.

לאחר מספר ימים הזדמנתי שוב לבר, שתיתי שלוש כוסות, וכשרציתי לשלם שוב נתקלתי בסירוב. זה הפך להיות מנהג קבוע בכל פעם שהגעתי לבר, והאמת שהרגשתי די טוב עם 'הסידור' הזה. יום אחד, בסיומה של הודה שהתקיימה בשוק במסגרת חגיגת סנטה ברברה, החלטתי להזמין את חבריי, מסטרה בוֹבוֹ ואגְ'סוֹן סנזלה, כדי לשתות כמה כוסות ב'בר שלי'. שארית אחר הצהרים עברה עלינו בסיפורים בדיחות שתיית בירות, ובטוב לבי עלי הזמנתי אפילו פלטת מתאבנים גדולה.

כשעמדנו ללכת הזמנתי את החשבון כחלק מהטכס הרגיל, אבל להפתעתי שב המלצר והפעם על מגשו החשבון המלא… אני כמובן נאלצתי לשלם את הכל מכיסי, אבל יותר קשה היה להאזין לירידות על חשבוני מצדם של ידידי, ולסבול את קול צחוקם שהתגלגל לאורך כל מורד הרחוב הראשי של השכונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>