העת החדשה

    לחזרה לעמוד הבית

אני התלמיד הלומד           Sou discípulo que aprendo

אני המסטרה המלמד*          Sou mestre que dou lição

(עממי)

"לימדתי אותם הכל אפילו את קפיצת החתול", כך אמר מסטרה פשטיניה בראיון,

כשהתייחס לתלמידיו הבכירים ז’וּאַאוּ פִּיקֶנוֹ (ז’ואאו הקטן) וז’ואאו גְרַנְגִ’י (ז’ואאו

JOAO PEQUENO

15. מסטרה ז’ואאו פיקנו

JOAO GRANDE

      16. מסטרה ז’ואאו גרנג’י
הגדול). קפיצת החתול הוא שמה של תנועת הפליק-פלק לאחור, אבל כאן השימוש הוא מטפורי, ומתייחס לאמונה רווחת כאילו המסטרים תמיד משאירים משהו אותו לא ילמדו את

תלמידיהם למקרה שיבגדו בהם*

(המשפט מבטא כמובן את האמון וההערכה שרכש המסטרה לתלמידיו). גדולתם של מסטרים נבחנת לא רק בפועלם אלא גם בהמשך דרכם אחרי שמתו, ואמנם המשיכו שני ה'ז’ואאים' בנאמנות את דרכו של מסטרה פשטיניה בשמירת המסורת של ה'אנגולה'. הסגנון, ש'דוכא' שנים רבות על רקע צמיחת הרז’יונל וכמעט הוכחד בשנות ה-70, זכה לפריחה מחודשת בעיקר מתחילת שנות ה-80, בין השאר, על רקע תנועת ה'מודעות האפריקנית'.

*משפט זה מבטא את הדעה לפיה כל מסטרה, ואפילו הגדול מכולם, הוא גם תלמיד – דהיינו הקפוארה היא ים של לימוד ללא קץ.

דור המסטרים החדש שצמח – מוֹרָאִיס, קוֹבְּרִינְיָה מַנְסָה ואחרים, שומרים על האופי של הביטוי  האישי המשחקי, זאת לצד התפתחות ניכרת של המיומנות הטכנית. אם עד זמן לא רב אפשר היה למצוא קפוארה אנגולה כמעט אך ורק בבאהיה, בעשרים השנים האחרונות היא זוכה לעדנה בשאר ערי ברזיל וגם בעולם כולו, שם לומדים להעריך את הערכים החשובים הנשמרים בסגנון זה (קצרה היריעה מלציין את פעלם של מסטרים חשובים כמו קוֹבְּרִינְיָה וֶרְגִ’י, נוֹרוֹנְיָה, קֶרִידוֹ גִ’י דֶאוּס, וָלְדֶמָר, טְרָאִירָה, גָטוֹ פְּרֶטוֹ, קַיסָרָה, קָנְגִ'יקִינְיָה, שהיו מעמודי התווך של קפוארה אנגולה בבאהיה ובברזיל כולה).

מבין תלמידיו הרבים של מסטרה בימבה קמו ממשיכי דרכו – אַקוֹרְדֶאוֹן, אִיטָפּוּאָה, אֶזֶקִיאֶל, אוֹנְסָה, וֶרְמֶלְיוֹ ואחרים. חלקם הוסיפו ללמד את סגנון הרז’יונל המסורתי בעוד אחרים פנו לחפש אופקים חדשים. בתחילת שנות ה-60 התחיל בחור בשם רפאל ללמד באחד מהרבעים של המעמד הבינוני בריו ואל הקבוצה שהתגבשה מסביבו הצטרפו כמה מתלמידי בימבה שהגיעו לעיר וביניהם פְּרֶגִיסָה. הם הציגו חידושים רבים בטכניקה וביעילות הקרבית של הרז’יונל בתור קרב ומצד שני התאימו את מתודת הלימוד לערכים הספורטיביים. השם שבחרו לקבוצה היה סֶנְזָלָה.

עד מהרה התחילו אנשי הקבוצה לבקר בהודות של העיר ובאקדמיות, שם הוכיחו את יעילות הטכניקה שפיתחו. הלוחמנות במשחקם גרמה לחילוקי דעות קשים באשר למידה בה הם מכבדים את החוקים המסורתיים של ההודה, אך כמו במקרה של בימבה הוכיחה הטכניקה את עצמה והקבוצה רכשה השפעה גדולה בהתפתחות הקפוארה המודרנית.

אחד מתלמידיו הצעירים של בימבה שהגיע לריו היה קָמִיזָה – אחיו הצעיר של קָמִיזָה הוֹשָה (מהבולטים שבתלמידי בימבה). שנים ספורות לאחר בואו כבר הפך להיות מסטרה מוביל בריו, בברזיל ומאוחר יותר בעולם כולו, בהציגו לא רק איכויות  משחקיות אלא גם חידושים בטכניקה ויעילות המשחק וכן כושר ארגון וראייה לעתיד. דמויות מפתח נוספות בריו עד שנות ה-70: סִינְיוֹזִינְיוֹ, אַרְתוּר אֶמִידְיוֹ, לֶאוֹפּוֹלְגִ’ינָה ופֶּשִינְיוֹ.

לסַאוּ פָּאוּלוֹ, העיר הגדולה בברזיל, הגיעו בשנות ה-60 קפואריסטים רבים מבאהיה לחפש עבודה. אחד מהבולטים היה סוּאָסוּנָה שהקים קבוצה גדולה ואף הקליט את אחד התקליטים הראשונים של שירי קפוארה (בין רבים אחרים שלימדו בעיר אפשר להזכיר את אַנָנִיָס, סִילְבֶסְטְרֶה, פַּאוּלוֹ גוֹמֶס וז’וֹאֶל). אוהדי הקפוארה התרבו מאד בשנות ה70- וקבוצות רבות נפתחו בכל ערי ברזיל כמו למשל בקוּרִיצִ'יבָּה (שם פועל בּוּרְגֶס). באותו זמן אף החלו להיפתח מקומות לימוד בעולם ובין החלוצים אפשר להזכיר את זֶ’לוֹם בניו-יורק. בארץ מתקיימים אימונים סדירים מאז 1988.

*שימוש נוסף במושג זה הוא לציון מהפך כמו למשל תנועה מפתיעה שהביאה הכרעה במשחק.

התפתחות הקבוצות ומקומות הלימוד המסודרים באה יחד עם אימוץ סממנים שונים. התלבושת בה משתמשים מרבית הקפואריסטים כיום היא ספורטיבית לבנה* ובקבוצות

השונות קיימת מערכת דרגות של חגורות עשויות מחבל הנקרא קוֹרְדָה או קוֹרְדֶווּ. צבעי החגורות נקבעים לפי עקרונות המשתנים בין קבוצה אחת למשנה: צבעי דגל ברזיל, יסודות מהטבע או אפילו צבעים הקשורים לדת האפריקנית. בראש הפירמידה עומד בעל הדרגה הגבוהה בקפוארה – מֶסְטְרֶה. טכס הקבלה של התלמיד החדש ל'עולם הקפוארה' נערך ברוב המקומות כמה חודשים אחרי שהחל להתאמן ובמהלכו הוא משחק עם אחד המורים הבכירים שבד"כ מפיל אותו בסוף

CAPOEIRA REGINAOL

17. שחקני קפוארה לבושים במכנסי קפוארה אופייניים כיום.

(ברקע המעלית של העיר סלבדור, באהיה)

המשחק. הטכס נקרא בָּטִיזָדוֹ (הטבלה), ולמרות שהיה זה בימבה שהתחיל במסורת זו, יש הקושרים את השימוש במושג הנוצרי לעובדה היסטורית מעניינת. במאה ה-19 נהגו קפואריסטים נרדפי חוק להתחבא בצריחי הכנסיות שם היו מתאמנים וגם מנהלים את טכס קבלת החברים החדשים למַלְטָה. יש לציין שלמרות סממני אמונה שונים השזורים בהודה ובמילות השירים, מרבית הקפואריסטים אינם מייחסים קשר ישיר בין קפוארה ודת.

במסגרת הטכס נהוג גם להעניק לכל קפואריסט חדש אָפֶּלִידוֹ (כינוי), שמאפיין משהו במראהו, צורת התנהגותו או באופיו. מנהג זה, כך טוענים, הוא זכר לימים בהם ניסו קפואריסטים לבלבל את המשטרה שחיפשה אותם בשכונה, והשתמשה בשם הכתוב בתעודת הזהות בעוד כולם הכירו רק את הכינוי. גרסה אחרת מיחסת את המקור למנהג במסורת של שבטים אפריקנים להדביק ללוחמים היוצאים לשדה הקרב שם מלחמה שאמור להגן עליהם ולהעניק להם כוחות מיוחדים.

אין ספק שהמאפיין הבולט בהתפתחות הסגנון המודרני הוא אימוץ ערכי הספורט. רבים מהשחקנים מתאמנים יום יום בשפת הים, באולמות ובחדרי כושר, ויש הקפדה על תזונה נכונה. תחרויות נהגו לערוך לאורך המאה ה-20 אבל רבים טענו שהקפוארה מאבדת את אופייה המיוחד שדורש שיתוף פעולה לצד הביטוי האינדיווידואלי וההתקפי (לפי שיטה חדשה ומעניינת לקיום תחרות קפוארה, מקבלים שני השחקנים את אותו הציון על המשחק, לפי טיבו. כך הם נדרשים לגלות את כל עושר הביטוי של המשחק, בשיתוף פעולה ערמומי עם כל השחקנים אתם ישחקו, כדי לצבור כמה שיותר נקודות).

*עוד על מקור הצבע הלבן בהמשך. אצל ממשיכיו של מסטרה פשטיניה נשמרים צבעי התלבושת איתה התאמנו אצלו – צהוב ושחור (צבעי קבוצת הכדורגל האהודה עליו), ואין שימוש בחגורות.

"שלשום בלילה ברחוב הִיָשוּאֵלוֹ, אִיזָבֵּל מָרִיָה דָה קוֹנְסֶסַאוּ

המכונה נֵנֶה, ואַנָה קְלָרָה גִ’י אַנְדְרַגִ’י המכונה דֶאוֹלִינָה

 (שפחה של אדון גָבֵאָה), נאסרו בשל קיום קרב תחרותי

לאחר שרבו עד הגיעם על סף אפיסת כוחות. איזבל ואנה

עברו את חייהן בריב ומדון. אהבתן לקרוא תגר הביאה אותן

להשתתף בכל קרב, שם הראו בקיאות רבה בקפוארה".

(Jornal do Comercio 29/1/1878)

עדות זו הייתה יוצאת דופן בעולם הקפוארה

, שכמו החברה הברזילאית נחשב למצ'ואיסטי מטבעו. בשירים רבים הנשים הוזכרו בהקשרים שליליים ובמשך ההיסטוריה ידוע על מקרים בודדים של קפואריסטיות. רק מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 חל שינוי משמעותי וכיום נשים רבות משתתפות, משחקות כשוות עם הגברים, ויש כבר כמה שהגיעו לדרגת 'מסטרה'.

* * *

רגליו של מרסלוֹ קפאו במקום והדם אזל מפניו. מולו נעמדה דמותו התמירה של מסטרה בימבה והושיטה לו יד ללחיצה. רק היום בבוקר היה זה עוד חלום לפגוש את הקפואריסט ששמו נישא בפי כל…

בהבזק נזכר מרסלו באותו אחר צוהריים של יום ראשון בו אביו לקח אותו לראשונה אל השוק בכיכר המרכזית של העיר. בן שנתיים, רכוב על כתפי אביו, הוא ראה בפעם הראשונה את הבירימבאו מנגן, את האנשים עומדים במעגל שרים ומוחאים כפיים, ואת שני הלוחמים בתוך המעגל רוקדים, עולים על הידיים ובועטים. הוא ירד מהכתפיים והתחיל לנוע בהתלהבות מצד לצד, מניח את ידיו על הרצפה ובועט למעלה ומחקה את תנועותיהם של האנשים במעגל. מאותו יום היה מחכה כל השבוע בקוצר רוח לבואו של יום ראשון.

מרסלו גדל והפך לקפואריסט. הוא אכל שתה ונשם קפוארה וכל רגע פנוי בעבודתו כמצחצח

נעליים היה מנצל כדי לעשות ז’ינגה לבעוט ארְמדה ולהתאמן בסלטה. מורי בית הספר לא ראו

את פניו כבר מגיל 9, וכשהגיע יום הולדתו ה-11 קראו לו הוריו המודאגים לשיחה כדי לשכנעו

לחזור לספסל הלימודים, ונתנו לו כסף כדי שייקנה ספרים ומחברות. אבל כשמרסלו יצא למחרת

מפתח ביתו הוא לא פנה לכיוון בית הספר. במקום זאת עלה על האוטובוס הבין עירוני ושילם לנהג

בכסף שקיבל את כרטיס הנסיעה אל העיר הגדולה – סלבדור. פניו היו מיועדים לעבר האקדמיה ששכנה במרכז העיר שם לימד המסטרה המהולל – בימבה.

כשנכנס לחדר האפלולי פגש את חברו ז’וזה שכבר התאמן זמן מה והוא שהשיג עבורו אישור

להצטרף. אחרי האימון השתתף בהודה וניכר היה שהמסטרה שניגן על הבירימבאו מרוצה

מביצועיו. ההודה הסתיימה, ומרסלו עמד לצאת, כשלפתע נעמד מישהו מולו והושיט לו יד…

בחיל וברעדה שלח הילד את ידו הקטנה לעבר כף היד הגדולה של המסטרה. בעיטת הבנסאו

לא אחרה לבוא ומצאה אותו מתגלגל בפינתו הרחוקה של החדר: “Capoeira, menino, é a

traição”  "קפוארה, ילד, זאת הבגידה" פלט בימבה לעברו וחיוך גדול נסוך על פניו.


שנים רבות הוסיף מרסלו להתאמן אצל מסטרה בימבה, הודות ומשחקים חזקים לאין ספור. ותמיד נשאר חרוט בלבו זכר השיעור הראשון שקיבל בקפוארה.
*

CAPOEIRA OLD SCHOOL

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>