מסטרה פָּשְטִינְיָה

 קפואריסט איננו זה                                           O Capoeira não é

היודע להניע את הגוף     Aquele que sabe movimentar o corpo

וכן                                                                                     E sim

 המניח לנוע מהנשמה.   O que se deixa movimentar pela alma.

                         מסטרה פשטיניה

וינסנט פרירה פשטיניה נולד ב-1889 בסלבדור. כשהיה צעיר ספג לעתים קרובות מכות מאחד מילדי השכונה החזקים, ובאחת הפעמים ניגש אליו אדם שחור שאמר לו: "אתה רוצה להתמודד עם הילד אבל לא יכול. הוא גדול ממך ויותר 'חי'… בזמן שאתה מבזבז… בוא אלי ואלמדך משהו עם ערך" (מתוך תקליטו של פשטיניה). זה היה בֶּנֶדִיטוֹ שהיה מורהו הראשון לקפוארה בגיל 10. למרות שהיה קטן יחסית לבני גילו שימש פשטיניה כבר בגיל 16 בתור שומר ראש באחד מבתי ההימורים במרכז העיר והתפרסם בעוז רוחו. בגיל 20 החל ללמד קפוארה אבל תמיד נאלץ להתפרנס מעבודה נוספת כמו מכירת עיתונים, נגרות ואף ציור. היו אלה שנים קשות לקפוארה גם בבאהיה, והיא נרדפה ע"י השלטונות יחד עם כל שאר סממני התרבות האפריקנית. המשטרה פיזרה התקהלויות של קפואריסטים, החרימה כלי נגינה, ופשטיניה עצמו מספר על מקרה בו 'נאלץ' להרביץ לשוטר שרצה לקחת את הבירימבאו שלו. במשך שנים רבות הוא הפסיק ללמד אבל ב-1941 השתנו חייו. ידיד לקח אותו לאחת ההודות הידועות בעיר שם נכחו רבים משחקני האנגולה הידועים של התקופה, ומסטרה אַמוֹרְזִינְיוֹ, לאחר שראה את משחקו, הגיש לו את הבירימבאו כדי שינהל את ההודה. לאחר מכן יזמו כמה קפואריסטים את פתיחת בית הספר "מרכז הספורט של קפוארה אנגולה" באזור פלוריניו, שם לימד שנים רבות. כך הפך פשטיניה למנהיג הבלתי מוכתר של הקפוארה המסורתית – קפוארה אנגולה.

הוויכוח הגדול בין שני הסגנונות, אנגולה ורז’יונל, התחיל ביסודות של המשחק בהודה.

בעוד האנגולרוס שיחקו בתנועה איטית וקרובה יותר לרצפה, משולבת עם היריב ומתקיפה

בפתאומיות, ערמומית ובעלת הבעה ייחודית לכל שחקן, באו תלמידי בימבה ושיחקו את סגנונם הטכני-לוחמני, שבו מוערכת היעילות והתוקפנות. "מה שאני עושה כשאני משתעשע

אתה לא יכול אפילו בהיותך עצבני" כתב פשטיניה באחד משיריו, ובימבה, בשיר משלו,

mestre pastiniha

מסטרה פשטיניה (1889-1981)

נתן מעין  תשובה: "כשאני מתעורר עצבני – רק אלוהים יכול נגדי"

הוויכוח המשיך בנושאים 'אידיאולוגיים' כגון מקור הקפוארה. פשטיניה גרס שמקורה הוא אפריקני, ואימץ מחקר שהתפרסם באותה תקופה אודות מוצאה מריקוד הזברה האנגולי נגולו, בעוד בימבה טען שהקפוארה ברזילאית עם שורשים אפריקנים. לסגנון שפיתח קרא בימבה רז’יונל (מחוזית) על שם מחוז (רֶזְ’יַאוּ) באהיה שם היא נוצרה, ואילו השם אנגולה התווסף לקפוארה המסורתית כנראה כדי להבדילה מהרז’יונל. טענתם המרכזית של האנגולרוס הייתה (ועודנה) שהסגנון החדש שונה באופן מהותי מהאופי האפריקני של התנועות ונובע מעולם המחשבה המערבי שבמובנים רבים נוגד את זה האפריקני*.

תלמידי בימבה מזלזלים באנגולרוס, ובהודות הם מפגינים את עליונותם הקרבית. מול כוחו המתגבר של הסגנון החדש וההצלחה הרבה לה הוא נוחל, מעמיד פשטיניה את מנהיגותו האינטלקטואלית. פתגמים, שירים, תקליט ואף ספר שכתב על הקפוארה, כל אלה מביאים אליו אוהדים רבים מהשכבה המשכילה של באהיה (ביניהם הסופר הנודע ז’וֹרְזִ’י אַמָדוּ)

וב-1966 הם עוזרים לו להגשים משאלה גדולה – ביקור באפריקה. בן 76 הוא נשלח בראש המשלחת הברזילאית לקונגרס העולמי הראשון לתרבות אפריקנית בסנגל.

*יש להבין שהתקפה אלימה קיימת גם בסגנון האנגולה אם כי שם היא תבוא בצורה מפתיעה יותר, תוך כדי משחק הנושא אופי יותר תיאטרלי. כך, משחק האנגולה יכול להמשך כמה דקות, וקיים דגש על הופעת ריטואלים הקשורים לעולם האמונה האפריקאי (עוד על כך בנספחים). למרות זאת, ולמרות ההבדלים הסגנוניים הברורים, גורסים מרבית הקפואריסטים היום ש – A capoeira é uma só (הקפוארה היא אחת בלבד).

ב-1971 סגרה העירייה את בית הספר של פשטיניה ל'שיפוצים' שעד מהרה התבררו כתכסיס מצד השלטונות כדי להוציאו משם ולבנות מסעדה במקום. המסטרה הזקן נותר ללא כל והתקשה לקיים את עצמו ואת משפחתו. רק לאחר לחץ של חבריו קיבל ב-1979 מקום חדש ללמד, ולמרות שהיה כבר עיוור, ידע לתקן את תנועות תלמידיו לפי "רחש הדריכה על רצפת העץ". באותה שנה קיבל שטף דם במוח ונפטר כעבור שנתיים בגיל 92.

פשטיניה, שהיה אחת הדמויות הבולטות בחיי התרבות של ברזיל בכלל וסלבדור בפרט, נשאר בערוב ימיו עני מרוד. הוא זכה למות ולהיקבר בעיר בה נולד, אבל טכס קבורתו היה

עלוב, ורק צלילי הבירימבאו, שעצרו לרגע את תהלוכת הלוויה, הזכירו את גדולתו של האיש.

                                 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>