הלידה מחדש (המאה ה-20)-MESTRE BIMBA

באהיה,באהיה שלי                                       Bahia minha Bahia

בירתה היא סלבדור                                         Capital é Salvador

מי שאינו מכיר את הקפוארה         Quem não conhece a capoeira

לא יוכל לשוות את ערכה                          Nao lhe pode dar valor

כולם יכולים אותה ללמוד                         Todos podem aprender

גנרל וגם רופא.                                 General, e também doutor.

                       (עממי)

רובע פֶּלוֹרִינְיוֹ* במרכז העיר סלבדור, בירת מדינת באהיה. בתים בסגנון קולוניאלי צבועים בצבעי פסטל עזים נראים כאילו נלקחו מעולם האגדות, שוכנים לאורך סמטאות נפתלות ואפלות. קולם הקצבי-אקסטטי של תופי הבָּטוּקָדָה (תהלוכת מתופפים) מציף את הרחובות, מהחלונות ניבטות דמויות של רקדניות מתאמנות בריקוד אפריקני סוער, ובפינות הרחוב הזונות מציעות את גופן למרכולת. אצבעות שחורות וגרומות אוחזות במפסלת וחוטבות בלוח העץ יצירי דמיון מהתרבות האפריקנית, בפינת הרחוב מנהל סוחר הסמים משא ומתן על מכירת מריחואנה בעוד ידו ממששת את הסכין החבויה בכיס מכנסיו. עולם האומנות ועולם הפשע שוכנים יחדיו, מחוברים-לא מחוברים לחיי היום יום.

*פירוש המילה הוא עמוד עינויים – זה שאליו נקשרו והולקו העבדים שנענשו. ברובע זה שכנו בתי הספר לקפוארה של מסטרה בימבה, פשטיניה ועוד רבים מהמסטרים הידועים של התקופה. התיאור המובא לו כאן מתייחס לתקופה של עד לפני כ-10 שנים – מאז שינה הרובע את פניו המסוכנות, והיום הוא אחת הפנינים במפת התיירות של ברזיל.

גם במעגל הקפוארה נוצר עולם חדש. עולם בו היצירתיות, הסכנות הטבועות ביצרים, וחכמת החיים של היום יום שזורים יחדיו.

מסטרה בִּימְבָּה

 העומד בפני סערות הים      Quem aguenta tempestade

הוא צוק הסלע.                                            É rochedo.

                                 מסטרה בימבה.

אין ספק שהעיר המופיעה יותר מכל בשירי הקפוארה היא סלבדור-באהיה, רבים מתייחסים אליה כאילו הייתה 'ירושלים' של הקפוארה. למיתוס הזה קמו בזמן האחרון חולקים המביאים בתור דוגמא את המחקרים אודות הקפוארה בריו ורסיפה של המאה ה-19 לעומת מיעוט הידיעות על באהיה. יכול להיות שיצירת המיתוס היא חלק מהמהפכה התרבותית שעברה על ברזיל בחצי הראשון של המאה ה-20, מה שבטוח זה שחלק גדול מהאתוס והמסורת של הקפוארה, כמו שהיא נראית היום, נולד בחלק הראשון של המאה ה-20 בבאהיה בזכות מסטרים כמו: קוֹבְּרִינְיָה וֶרְגִ’י, נוֹרוֹנְיָה, קֶרִידוֹ גִ’י דֶאוּס, פָּשְטִינְיָה, וָלְדֶמָר, והמהפכן שבהם – מסטרה בימבה.

מָנואל דוֹס הייס משדוֹ - מסטרה בימבה*, בן ללוחם בָּטוּקִי והצעיר מבין 25 אחים ואחיות, נולד ב-23 בנובמבר 1900 ברובע עני בעיר סלבדור-באהיה. כמו רבים החל לעבוד כבר בגיל 12, ושימש בתור סבל בנמל של סלבדור. ברציפי הנמל הוא התחיל להתאמן בקפוארה אצל בֶּנְצִ'יוֹ שהיה מפקד אחת מספינות המסחר, בן 18 כבר לימד ובגיל 30 פתח בית ספר לקפוארה. בשנים אלה גיבש את הסגנון החדש והמהפכני – הרֶזְ’יוֹנָל.

בימבה רצה שהקפוארה תוכל לעמוד מול קרבות שונים שנעשו פופולריים באותו זמן. הסגנון המסורתי היה חסר לדעתו את היעילות הקרבית ולכן הוסיף ל-9 תנועות הבסיס שלו תנועות נוספות מהבטוקי, מקרבות מזרחיים כמו ג'ודו וז’יאו ז’יצו וכן מהיאבקות וסָבָט (אמנות לחימה צרפתית) – סה"כ כ-52 תנועות*. בהודה תבע מתלמידיו להציג משחק יותר טכני ואפקטיבי:

"כאשר אתה בועט מַרְטֶלוֹ הכה בשביל לשבור את רגלך, כשאתה שולח גָלוֹפַּנְצִ'י חבוט כדי

לרסק את כף ידך, וכאשר אתה מטיל את יריבך וראשו כלפי מטה עשה זאת כדי לפעור חור גדול ברצפת הבטון" (Almeida, p. 117).

*נודע גם בכינויו טְרֶס פַּנְקָדָס (שלוש מכות) בגלל שלפי המיתוס היה זקוק למאכסימום שלוש מכות כדי לחסל את יריבו. את הכינוי: 'בימבה', קיבל עם הולדתו בעקבות התערבות בין אמו ושכנה. האם חשבה שזאת תהיה בת, וכשהתברר שהשכנה זכתה קיבל התינוק כינוי שבסלנג של אותה תקופה משמעותו איבר המין הגברי… (סיפור זה מחזק את המימרה ש"לא השם עושה את הקפואריסט אלא מעלליו, הם שיאדירו את כינויו").

*יש הטוענים כי מקור התנועות הנוספות אף הוא אפריקני.

מאבקו העיקש של המסטרה היה לקבלת הכרה מהחברה הברזילאית, ושלושת המהפכים שחלו בקפוארה של המאה ה-20; הטמעת יסודות הספורט, שינוי המעמד החברתי, והפרסום, ניכרים יותר מכל בפועלו. עד לאותה תקופה למדו את ריקוד הקרב בעיקר בהודות הרחוב תוך כדי חיקוי אינטואיטיבי של תנועות השחקנים הוותיקים – עכשיו עבר האימון אל בין כתלי בית הספר והתחיל להיות יותר מובנה. בימבה נתן דגש לערכי הלימוד הספורטיבי, אסר על עישון ושתייה, ובנה מתודת לימוד שכללה, בין היתר, 8 שילובים שונים של תנועות (סֶקְוֶונְסוֹת) בין שני שחקנים.

מסטרה בימבה-1900-1974

מסטרה בימבה-1900-1974

העת המודרנית הכתיבה שימוש באמצעים שהיו עד כה זרים כמו הפרסום. אם בעבר הייתה הקפוארה נחבאת אל הכלים, עתה יזם בימבה קרבות פומביים בין קפואריסטים לבין לוחמים מקרבות אחרים. בין הופעות שונות בטכס פתיחתו של אצטדיון חדש (6/2/36) עלה גם המסטרה ותלמידיו, ועיתונה של מדינת באהיה דיווח מהאירוע:

" 'בימבה הוא במבה' זעקו מהיציעים כאשר עלו

מסטרה בימבה ויריבו הנריק באהיה לזירה… לאחר כמה דקות של משחק… הטיל בימבה את יריבו על הרצפה בבעיטה בחזה, בליווי מחיאות הכפיים של הקהל".(Estado da Bahia, 7/2/1936)

רבים פקפקו ואפילו זלזלו ביכולתה הקרבית של הקפוארה ואת התשובה נתנו בימבה עם תשעה מתלמידיו שהגיעו ב-1949 לסָאוּ פָּאוּלוֹ למאבק פומבי נגד לוחמי קרב המגע הברזילאי. שלושה ימים של קרבות קשים בהם הוכיחו את יעילותו של ריקוד הקרב:

 "בקרב האחרון של הערב ניצח קְלַרִינְיוֹ (קפוארה)… את

גוֹדוֹפְרֶדוֹ (קרב מגע ברזילאי) בסיבוב השלישי בנוק אאוט.

היה זה 'הבו ג’י אהיה' שפגע היישר בעורפו של המתחרה

 וגרם לו להתעלף'

azeta Esportiva 11.3.1949)

הקפוארה הייתה ידועה בתור עיסוק של שחורים ובני המעמד הנמוך בחברה הברזילאית. המסטרה הוביל 'מהפכה חברתית' כשמשך לבנים מהשכבה המבוססת והשלטת של החברה הברזילאית להתאמן אצלו. נדיר היה באותה תקופה עבור בן הגזע השחור להיות נערץ ע"י רופאים מהנדסים אנשי צבא שוטרים ואף פוליטיקאים, כל אלה היו חלק מתלמידיו הנאמנים בהם נעזר יותר מאוחר במאבק לזכייה בהכרה אצל השלטונות.

פועלו של בימבה והמהפך שחל באותה תקופה ביחסו של השלטון לביטויי הפולקלור והתרבות השחורה הביאו לכמה החלטות חשובות. ב-1937 זוכה בית הספר שלו בהכרה רשמית של שלטונות סלבדור, וב-1953 הוא מוזמן להופיע בארמון ראש מדינת באהיה בפני נשיא ברזיל זֶ’טוּלְיוֹ וָרְגָס שמכריז: "קפוארה היא הספורט היחיד שבאמת ברזילאי" (Sodré, p. 67).       

   אף אחד לא ראה את המטריה הגדולה והשחורה, שהייתה מונחת על הספסל לצדו של מסטרה בימבה, פתוחה. כשהגיע לאקדמיה בהתחלת השיעור התאמנו כבר תלמידים חדשים בשמונה הסקוונסוֹת בעוד בעלי הוותק של שלושה חודשים ומעלה היו רשאים לאחוז זה במתני רעהו, ולהפוך אחד את השני בתרגיל הסינטורה דספרזדה ('להיפטר מהמותניים'. תרגיל שפותח ע"י בימבה ומטרתו להתאמן בהשתחררות מאחיזה ובנפילה על הרגליים מהטלה). ישוב על ספסלו היה המסטרה פותח בנגינת המקצב המהיר – סאו בנטוֹ גרנגִ’י, ומשחקים גבוהים מהירים וחזקים יצאו לדרך – אם האווירה הייתה מתחממת יתר על המידה שינה את המקצב לבנגלה שהיה יותר איטי

ורגוע. לעתים נהג לנגן את האיונה בו שחקו תלמידים מוסמכים בלבד, וכאשר היה זר נכנס לחדר

שינה הבירימבאו את המקצב לקבלריה (מקצב אזהרה)…

בסוף השיעור אחז המסטרה במטרייתו, מוכן ליציאה (סיפרו שאפילו כשהיה יורד גשם היא נשארה מקופלת), אבל בשביל התלמידים היה זה רק תחילתו של ה'אקשן' האמיתי. המים הקרים שזרמו מהמקלחת היחידה באקדמיה היו מקור מנהג האסקֶנטוֹ בניו (חימום המקלחת) שבו התלמידים, בעודם ממתינים לתורם להתקלח, התחילו במאבקים ובמכות בלי שום חוקים – לפעמים היו אלה קרבות בומבה מאו בוֹי בהם נאבק תלמיד מוסמך בכמה תלמידים שהתקיפו אותו בו זמנית. המסטרה עשה עצמו כלא שם לב וכיבה את האור, דבר שכמובן הגביר את ההמולה בה שרדו רק עזי הנפש.

ולמי ששואל עצמו עדיין מדוע מטרייתו של המסטרה נשארה תמיד מקופלת, התשובה היא פשוטה. בתוכה הייתה חבויה סכין גדולה – לכל מקרה שלא יבוא…                                                          

לוחם בלתי מנוצח, נגן בירימבאו וזמר משובח, דמות כריזמטית ונערצת – למרות הצלחתו הפנומנלית היה בימבה בערוב ימיו בודד ומר לב על חבריו ותלמידיו שעזבו אותו במשך השנים. ב-1973 עזב את באהיה שבע אכזבות, לאחר שנענה להזמנת אחד מתלמידיו הוותיקים ללמד בבית ספר לחינוך גופני במדינת גוֹיָס. אך גם שם לא מצא את מנוחתו, רב עם תלמידו, ובגיל 74, כמה שעות לאחר הופעה, מת משטף דם במוח.

בטכס הקבורה ניגן הבירימבאו את מקצב האיונה, ושני בניו של בימבה שיחקו בפעם האחרונה אל מול עיני אביהם העצומות. הבירימבאו האהוב עליו נקבר לצדו, וכל האקדמיות לקפוארה בבאהיה סגרו את דלתותיהם לשבוע לזכר המסטרה הנערץ. ב-1978 הובאה גופתו ע"י תלמידיו לקבורה במקום הולדתו – סלבדור.כמו מסטרה בימבה הייתה עוד דמות שהטביעה את חותמה על הקפוארה של המאה ה-20. היה זה יריבו החריף ומנהיגה של הקפוארה המסורתית (אָנְגוֹלָה) – מסטרה פשטיניה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>