המלנדרו והלוחם

המַלָנְדְרוֹ והלוחם מלחמת החרמה של סמפיו על אנשי המלטות הנחיתה לכאורה מכת מוות על הקפוארה. העיתונים כמעט ואינם מסקרים עוד את מעלליהם ויומני בתי המעצר אינם עמוסים בפורעי חוק מזן זה. רחובות העיר ריו מתוודעים לטיפוס שיהפוך להיות דמות מפתח ב'מיתולוגיה' של גיבורי התרבות הברזילאית – המלנדרו (ערמומי).

כובעי שמוט על צידו Meu chapéu de lado

כפכף על הארץ נגרר Tamanco arrastando

צעיף המשי על צוואר Lenço no pescoço

בתוך הכיס טמון התער. Navalha no bolso.

חולף לי בהילוך מתנודד Eu passo gingando

מתגרה וקורא תיגר Provoco e desafio

אני מלא גאווה Eu tenho orgulho

להיות כזה בטלן. De ser tão vadio.

יודע שעלי מדברים Sei que eles falam

על דרכי הנלוזות Desse meu proceder

אני רואה את אלה העובדים Eu vejo quem trabalha

בעוני נותרים. Andar no miserê.

אני בטלן Eu sou vadio

בגלל שהייתה לי השראה Porque tive inclinação

זוכר איך עוד בהיותי ילד Eu me lembro era criança

חיברתי שירי סמבה. Tirava samba canção.

Wilson Batista

 

בעל לשון חלקלקה, חסר מקצוע אבל מלא ב'קומבינות', אוהב להתלבש יפה לעשות חיים טובים ולהרוויח כסף קל – יש הטוענים שדמות המלנדרו מייצגת את מלחמת ההישרדות של הקפואריסט לאחר הדיכוי שהיה מנת חלקו בסוף המאה. אחרי ש'שוחרר' מעבדות, נזרק לרחוב חסר מקצוע, הראה את מיומנות הלחימה במסגרת המלטה, 'הוא' מנסה עכשיו להשתמש בערמומיות כדי לשרוד במאבק החיים היומיומי. ההכרה שהעבודה הקשה תמורתה מקבלים כמה פרוטות עלובות לא תעניק את השחרור שהיה כש"חיבר שירי סמבה" גורמת לו לחפש את הדרך הקלה, ובכיסו, לכל מקרה שלא יבוא, מונח התער… אבל המקרה הבא מצביע יותר על העומד להתרחש עם הקפוארה במאה ה-20.

הקהל הגדול, שמילא באחד מימי חודש מאי שנת 1909 את תיאטרון קוֹנְסֶרְטוֹ אָבֶנִידָה שבמרכז העיר ריו, ודאי לא נתן סיכויים רבים לקפואריסט הצנום סִירִיָקוֹ שהתייצב במרכז הזירה אל מול מִיָקוֹ – יפני גדל ממדים ואלוף העולם בז’יאו-ז’יצו. "הלכתי לקראתו, בירכתי אותו, התחלתי בז’ינגה ובחנתי את גבהו ואורך רגליו וצעדיו" סיפר סִירִיָקוֹ באדישות לכתב העיתון A Notícia אחרי הקרב. "נפנפתי בידי לאוורור – רק למקרה שיש איזה ציפור יונק הדבש שתפריע לנו בשיחתנו. הבחור הזדעזע ושאל: איך זה הולך להיות? או שאתה לוקח הביתה את ה'41 הכפול' (שם של בעיטה) – עניתי לו – או שלא נגיע רחוק, כי אני לא מתכוון להתגלגל מחובק על הרצפה" – כך, בצורה ציורית, תיאר הקפואריסט את מכת היד שזעזעה את היפני ואת 'דו השיח' (ללא מלים) האסטרטגי, שהתפתח בעקבות המכה. "שרטתי אותו מלמטה וניקיתי בשבילו את הרצפה – הבן אלף התנודד, איבד את שיווי משקלו… אבל לא נפל". ההפתעה על פני הצופים ממהלך הקרב הייתה רבה. היפני היה לוחם בעל שם, ואפילו צבא ברזיל הזמין אותו להדריך את חייליו, ואילו הקפוארה לא זכתה להערכה באותם זמנים כמשהו יעיל בקרב. זאת כנראה הסיבה לצמיחתן של כמה גרסאות לגבי מהלך הקרב המפורסם שהסבירו את הניצחון המפתיע בערמומיותו של הקפואריסט. אחת טענה שכאשר היפני השתחווה, כנהוג לפני תחילת הקרב, ירק סיריקו טבק (יש המספרים – זרה חול) בעיניו ומיד העניק לו הַבּוֹ גִ’י אֲהַיָה קטלני. לפי גרסה אחרת חיכה הקפואריסט לתנועה הידועה בה אוחז לוחם הז’יאו-ז’יצו מאחורי ברכי יריבו ומשליכו ארצה בדחיפה עם כתפו (מעין אֲהַסְטַאוּ), וכאשר רכן מיקו לעברו הוא נסוג צעד אחורה ואז שלח את בעיטת ההבו גִ’י אהיה שסיימה את הקרב. אנו נחזור לגרסת העיתון בראיון עם סיריקו: הקהל, שהורכב ברובו מסטודנטים, התלהב ממהלך הקרב המפתיע והריע לבן עמו הקפואריסט שסיפר מאוחר יותר, בדרכו העסיסית, את גרסתו על הכרעת הקרב: "התשואות חיממו אותי" המשיך סיריקו "הטעיתי לצד אחד, הסתובבתי שמאלה ובצעתי פַּנְטַנָה (סוג של גלגלון) ואז… הטיפש חטף את ההבו גִ’י אהיה ישר בסיר השוקולד (הראש), הפליט אנחה ואכל את האבק. שאלתי אותו: למה אתה שוכב? אני לא רופא שתקבל אותי כך. הגעתי אליו וביצעתי את כל מחוות הנימוס למיניהן, והזמנתי את האיש לעוד סיבוב מסביב לשעון, אבל נראה שלגְרִינְגוֹ (כינוי לזר) זה כבר הספיק והוא נראה מרוצה…". כותרות העיתונים בישרו אודות הסנסציה, הסטודנטים יצאו בתהלוכת ניצחון נושאים על כתפיים את בן ארצם המנצח, והגאווה הלאומית שמילאה אותם התבטאה במילים שהודבקו לשיר מפורסם מהתקופה: "אסיה התעקמה בפני ברזיל".

מקרה זה, למרות ההדים הרבים שעורר, היה יוצא דופן בתקופה בה נדמה היה שהגזרות ופעולות הדיכוי של מפקדי המשטרה בערים השונות מביאות את הקפוארה על סף הכחדה. אבל סיפור הקרב של סיריקו מבשר את תחילתה של מאה בה יקומו שחורים, כמו פֵּלֶה בכדורגל או פִּישִינְגִיָה בסמבה, שיהפכו להיות מושא להערצה וגאווה לאומית, ואילו ביטויי התרבות האפרו-ברזילאית יפסיקו להיחשב כנחותים ויתחילו לתפוס מקום של כבוד בחלון הראוה של העם הברזילאי. ובמדינת באהיה של תחילת המאה ה-20 עומד להתפרסם קפואריסט שחור וגדל גוף, שיחולל מהפכה לא רק באופיו של ריקוד הקרב, אלא גם ביחס השלטון והחברה הברזילאית אליו: מסטרה בִּימְבָּה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>