לחופש נולד

קפוארה -

"אזור נטוש של יער כרות בו מתרחשת צמיחה חדשה, בעיקר של עשב ושיחים"


(מתוך מילון פורטוגלי – מקור המילה משפת האינדיאנים טוּפִּי-גְוָורָנִי) 
 
 

האדם מיסודו הוא בן חורין, וכך התחילו העבדים האפריקאים בברזיל לברוח, בתחילה בודדים ואחר כך בבריחות מאורגנות. רחוק משוביהם – להרים וללב הג'ונגלים ברחו העבדים, שם הקימו מושבות חדשות שנקראו קִילוֹמְבּוֹ. הגדול והמפורסם ביניהם היה באזור אַלַגוֹאַס ונקרא קילומבו דוֹס פָּלְמַרֵס. זה המקום בו נולד, ולאחר מכן הפך לשליט, המנהיג שברבות הימים יהפוך לסמל המאבק לחופש של האפריקנים בברזיל – המלך זוּמְבִּי.
ממדי התופעה של עבדים בורחים הלכה וגדלה והתחילה להדאיג מאד את האדונים הפורטוגלים.

עבד ברזילאי מוכה בכיכר העיר

עבד ברזילאי מוכה בכיכר העיר

ה'קִילוֹמְבּוֹלָס' נצלו את התקופה חסרת היציבות של השלטון הפורטוגלי, בין השאר בגלל הפלישה ההולנדית (1654-1624), כדי להתקיף את האדונים באחוזות ולשחרר את אחיהם.
האם לשם כך הם השתמשו בטכניקת הקרב אותה פיתחו בשטחים הפתוחים (ה'קפוארות') אליהן נמלטו?

האם ה'קילומבולס' הם אבות הקפוארה? 

נדמה כאילו סיפורו לקוח מתוך סיפור של משחרר עם אחר מעבדות – משה. כשהיה זומבי תינוק התקיף צבא המתיישבים הפורטוגלים את קילומבו דוס פלמרס ומצביא הפולשים חטף את התינוק מידי אמו, והביא אותו בתור מתנה לכומר של העיירה הסמוכה. כמו משה גדל הנער וקיבל חינוך בבית של אחד מנציגיו של משעבדי העם שלו. הוא התחבב על הכומר שהתייחס אליו כאילו היה בנו, ולימד אותו פורטוגלית ,לטינית ולימודי דת, כנהוג בתקופה. הנער היה אינטליגנטי ודבר לא חסר לו אבל כמו משה הרגיש בגיל מסוים שהוא שייך למקום אחר. לילה אחד, והוא בן 15 בלבד, קם וברח מבית הכומר חזרה למקום בו נולד, כדי להלחם את מאבק החופש של עמו.
קילומבו דוס פלמרס הייתה נתונה להתקפות מצד הפורטוגלים במשך עשרות שנים וזומבי הוכיח עצמו עד מהרה כלוחם אמיץ וחכם והפך להיות למצביא העליון. כשעמד מלך הקילומבו גַנְגָה זוּמְבָּה לחתום על הסכם שלום עם האויב, התנגד לו זומבי חריפות. אמנם הסכם זה היה הופך את כל אנשי הקילומבו לחופשיים בעיני השלטונות אבל זומבי סרב לתנאי – להפסיק את המאבק לשחרור בני עמו
הנתונים עדיין תחת עול העבדות. הוא מרד במלך והפך להיות לשליטה הבלתי מעורער של פלמרס.

המלך זומבי

המלך זומבי

המלך החדש הוביל את צבאו לניצחונות מול הצבא הפורטוגלי ובזמנו פרחה כלכלת הקילומבו ואוכלוסייתה הגיעה לכמה עשרות אלפים. שמעו של השלטון המתקדם יצא למרחוק, והפורטוגלים, שהבינו את האיום שטמון בהתיישבות הזאת, שלחו את מנהיגם האכזר של הקַפִּיטַאוּ דוּ מָטוֹ: דוֹמִינְגֶס ז'וֹרְזִ'י וֶלְיוֹ.
המצביא, שידיו כבר טבלו בדם רבים מילידי הארץ, הופתע כשראה את הביצורים שהגנו על קילומבו דוס פלמרס. כדי להגיע לראש חומת העצים ואבנים היו דרושים עשרה אנשים כשאחד עומד על כתפי רעהו, וכל שני מטר לאורכה הציצה עמדת ירי חצים. למרות שחייליו של דומינגס היו חמושים ברובים ותותחים בעוד שלקילומבולס היה לא יותר מנשק קר, נמשך המצור שנים רבות, ורק תגבורות מאסיביות של חיילים ונשק הביאו בסופו של דבר לנפילתה.
פלמרס נהרסה, גברים נשים וטף נשחטו ע"י חייליו האכזריים של דומינגס, אבל זומבי הצליח לחמוק יחד עם קומץ נאמנים כשמטרתם היא לבנות את
הקילומבו מחדש. אלא ששנה אחרי התבוסה בגד אחד מהחברים והסגיר את מקום המסתור של המלך הנמלט.

התאריך 20 בנובמבר 1695 יירשם בספר ימי ההיסטוריה כיום בו נלכד והוצא להורג המצביא שניצח במספר הקרבות הגדול ביותר בהיסטוריה של ברזיל. ממש כמו משה שלא זכה לחזות בארץ המובטחת, כך גם המלך זומבי לא זכה לראות את שחרורם המלא של 'בני עמו', והם נאלצו לחכות לכך עוד כ-200 שנים. גופתו בותרה וראשו נערף והוצב במרכז העיר רסיפה 'למען יראו וייראו', אבל רוחו של המלך זומבי נשארה ומזינה עד היום דורות של אפריקנים שוחרי חופש .

למרות שהיו כמה קילומבו שהמשיכו להתקיים, מות זומבי היה גם מותו של מרד העבדים הגדול.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>