קרב הרחוב (המאה ה-19)

סִידַגִ'י מַרָבִילְיוֹזָה (עיר מרהיבה), כך מכונה העיר ריו דה ז'נירו בפי תושביה. הרי סלע שחור מזדקרים, יערות נושקים לבתים, והחוף הלבן המעטר את רגלי תושביה, כל אלה יוצרים את הנוף הפסטורלי של העיר המונחת לחופו של האוקיאנוס האטלנטי.

אבל האוקיינוס הכחול אסור לו שיטעה אותנו. גליו חזקים, אלימים ועלולים להטביע גם את הטוב שבשחיינים. והבתים המפוארים שלאורך החופים אינם יכולים להסתיר את שכונות העוני הנאחזות במורד הרי הסלע השחור. עיר של ניגודים חריפים: השמש החזקה, גשמים טרופיים עזים ניתכים ללא כל אזהרה מוקדמת וכמובן הקרנבל; פעם בשנה לובשת העיר מסכה גדולה מפוארת ושמחה, המסתירה למשך שבוע את העוני והחיים הקשים של רבים מתושביה.

כדי לשרוד בעיר כזאת צריך שיהיה לך את הז’ינגה*.

 * המילה ז’ינגה בשפת היום יום מתייחסת לגמישות הקיימת בצורת התנועה של הגוף. פה מוזכר גם בהקשר הגמישות המחשבתית וההתנהגותית המאפשרת להסתדר במצבים קיצוניים.

ידיעות ראשונות

 לא למדתי בשביל להיות פרח כמורה       Não estudei para ser um padre

גם לא כדי להפוך לאיש רפואה                 Nem também para ser doutor

למדתי קפוארה                                                          Estudei a capoeira

בשביל לחבוט במפקח המשטרה                          Para bater no inspector

(עממי)

bensaokick

"קפוארה: אדם העוסק בקפוארזֶ’ם" פירוש זה מופיע במילון משנת 1865, אבל עקבות כתובות ראשונות על הקפוארה אפשר למצוא כבר בסוף המאה ה-18 ומקורם בארכיונים של ריו דה ז'נירו. העיר, שהפכה להיות בירתה של ברזיל כבר ב-1763, 'קיבלה חיזוק' כאשר ב-1808 מגיע מלך פורטוגל ופמלייתו להשתכן בקולוניה שבצדו השני של האוקיינוס האטלנטי. המשטרה הראשונה של ברזיל מתארגנת בעיר הבירה ועל אחת הבעיות הראשונות בה היא נתקלת אנו למדים מתוך הרישומים של בתי המעצר והידיעות בטורים הפליליים של העיתונים.

"נעצר ז’וֹאָקִים בֵּנְגֵלָה, עבד של אַנְטוֹניוֹ רוֹמֶאוֹ, על ששיחק קפוארה ועל כך שנאבק בשוטרי המקוף של רֵיאַל פַּסוֹ שניסו Códice 324, vol 2, no 73992 AN 20/03/1820לעוצרו."     

כבר בתיאורים הראשונים של ריקוד הקרב אנו מגלים את שני מאפייניו המנוגדים; מצד אחד משחק, בידור של שעות הפנאי, ליווי תהלוכות של תזמורות ברחובות העיר, ומצד שני לחימה ואלימות המגיעה לידי ביטוי בהפרעה לסדר הציבורי. יורש העצר קורא "לאסור את כל השחורים והמולטים שנמצאו משתעשעים במשחק הקפוארה" (5/9/1817, AN), ובאיור מהתקופה שצייר מטייל גרמני בשם רוּגֶנְדָס אנו מגלים רקע פסטורלי של צופים המנגנים אוכלים ושמחים אבל בתיאור המילולי מספר אותו טייל ש"לעתים קרובות הם פוגעים זה בראשו של רעהו ואז המשחק מתדרדר לקרב שם נשלפות סכינים שהופכות אותו למשחק דמים". (Rugendas, Viagem Pitoresca através do Brasil)

cabesda

cabesda

צריך להבין שהקפואריסטים באותה תקופה היו ברובם עבדים או משוחררים חסרי כל, שלצד ניסיון להתפרק בבידור של שעות הפנאי, נאבקו גם את מלחמת הקיום היומיומית. המשטרה התחילה          

לרדוף אותם וכל מי שנראה מתאמן נעצר בעוון הפרת סדר ויכול היה לקבל עונש של עד 300 מלקות ושלושה חדשי מאסר. אבל כוחם של אנשי הרחוב רק גדל ובמהלך המאה קמו קבוצות מאורגנות רבות השפעה – המַלְטוֹת.

המלטה היא מעין חבורת רחוב הפועלת בטריטוריה המוגבלת לרחוב או לרובע של העיר ומונה בסביבות 100-20 איש. הלבוש שמאפיין את חבריה הוא חליפה עניבה וכובע רחב שוליים, לפעמים עם עגיל באוזן, ולעתים קרובות הם מצוידים במקל או בסכין. הקבוצות השונות נבדלות ביניהן בד"כ בסוג העניבה וצבעה או הכובע וצורת חבישתו ובין שתי הגדולות בהן, הנָגוֹ והגְוָואיָמוּ, ניטש מאבק מר על השליטה ברחובות העיר. אט אט מגלים בעלי אינטרסים מהשכבה השלטת את הפוטנציאל הטמון בחבורות האלה ומגייסים אותם למאבקים הפוליטיים המלוכלכים של עיר הבירה.

הקפוארה הפכה לשם נרדף להפרות סדר, אבל בכמה מקרים במהלך המאה ה-19 נקשר שמה דווקא לפטריוטיזם. השנה היא 1828 ומלך פורטוגל דוֹן פֶּדְרוֹ הראשון נאלץ להיעזר בשכירי חרב מגרמניה ואירלנד כדי לתמוך במאמץ המלחמתי של ברזיל במה שמכונה 'מלחמת סִיסְפְּלָטִינָה'. אחד מהגרמנים נעצר ע"י משטרת ריו בעוון שיכרות וחבריו יוצאים לעורר מהומות ברחבי העיר. לפי מיתוס שהתפתח, גייסה המשטרה, שלא הצליחה להשתלט על הסדר, את אנשי המלטות לעזרה, ואלו הצליחו תוך זמן קצר להשתלט על שכירי החרב וזכו בשבחים על התנהגותם הפטריוטית. לפי הסיפור אמר מפקד המשטרה דאז (היה מרודפי הקפוארה הידועים): "נגד זרים שיכורים ומקימי מהומות – רק הקפוארה".

כעבור כמה שנים מסתבר שהקפואריסטים טובים לא רק נגד שיכורים. בשנת 1865 פורצת מלחמה בין ברזיל ופאראגוואי, ורבים מחברי המלטות מגויסים לעזרת האומה. אמנם בתחילה הסיבה לגיוסם נעוצה כנראה יותר ברצונו של השלטון לנקות את הרחובות מפורעי חוק, אבל יותר מאוחר משבחים אותם על אומץ ליבם וכמה אף זוכים לעיטורי גבורה. שובם אל העיר מלאי בטחון עצמי וחדורים בגאווה לאומית מבשר על תקופה בה השפעתם על התנהלות השלטון הברזילאי תהיה מכרעת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>